המחשבה על אדם שרוצה לנגן ויושב בביתו רוב היום, אדם שמוזיקה יכולה למלא את עולמו ולשמח אותו בצורה כה עמוקה ואישית, מעתיקה את נשימתי.
לפני כמעט שנה, באמצע המצגת, לקחתי כמה שניות של שקט כדי להרגע. עמדתי מול קהל של מעל 100 אנשים ממקצועות שונים: מהנדסים, פרופסורים, חוקרים, מעצבים, אנשי הייטק, מטפלים, מייקרים ועוד. זה היה קהל המשתתפים של אירוע *TOM הראשון, ואני הייתי מנהלת הפרויקטים והתוכן. בנוסף, יחד עם צוות תום, חיברתי את האנשים לקבוצות ולפרויקטים.
במצגת שהעברתי להם סיפרתי אילו פרויקטים הולכים להיות באירוע, לאיזה אתגר הם הולכים לצלול, וקצת חומר רקע וכלים העומדים לרשותם.
לפני כמעט שנה, במאי 2014, באמצע המצגת, הגעתי לפרויקט מסויים שגרם לי להפסיק לדבר ולקחת כמה שניות לעצמי. "סליחה" אמרתי לקהל "אני צריכה כמה שניות." זה היה פרויקט שנקרא קצב/ Rhythm והרגשתי שהוא הבייבי שלי. הוא נועד לאנשים עם מוגבלות קוגניטיבית שרוצים לנגן בכלי מסויים, וצריכים אמצעי אשר יספק להם כישורי קצב וקואורדינציה. אותם כישורים, אשר גם ללא מוגבלות שיכלית, דורשים אימונים וריכוז רב.
המחשבה על אדם שרוצה לנגן ויושב בביתו רוב היום, אדם שמוזיקה יכולה למלא את עולמו ולשמח אותו בצורה כה עמוקה ואישית, מעתיקה את נשימתי. לאפשר לאדם החושש ללמוד לנגן, או על אדם המתקשר טוב יותר דרך מגע וצלילים, זו זכות גדולה. נזכרתי איך הפרויקט נולד לאחר שיחת טלפון עם רועי טל - מוזיקאי ומנהל להקה באקי"ם, ואחריה שיחת טלפון עם פראח ג'ובראן – מהנדס אלקטרוניקה שיצר אביזר נגינה אינטראקטיבי לאנשים עם מוגבלות. צירפתי לקבוצת "קצב" גם את יעל אבני- מעצבת תעשייתית העובדת במעבדה לאינטראקציה, והפיזיותרפיסטית רוני שהם. לאחר מכן ביקרנו את פזי, מוזיקאי מוכשר, ויחד עם מטפלת במוזיקה ראינו אותו מנגן ותשאלנו אותו.
באירוע TOM הצטרפה לקבוצה גם לירון אשר כתבה להם את התוכנה שעבדה עם המוצר שעיצבו, ועליו עוד תשמעו בכתבות הבאות. יש מסורת מעולה בהאקתונים*, בערב שלפני היום בו מגישים, להפסיק את העבודה לכמה דקות ולשבור את המתח עם משהו יוצר דופן. זה מה שעשינו בTOM ב- 2014:
למעשה, זו לא הייתה הפעם הראשונה שזכיתי להחשף לנושא הזה. לפני בערך 3 שנים מסרתי ללירון אטיה את מודלי הייתכנות לסדי הנגינה לגיטרת לפסלייד שהכנתי עבורו. גיטרת לפסלייד היא גיטרה אשר מנגנים בה כשהיא על הברכיים.
סדים הם אביזרים התומכים במנח כף היד, אחד לימין ואחד לשמאל. לירון יכול להניע באופן מלא את כל חלקי היד מלבד האצבעות, שם קיימת פחות תנועה, לכן יש קושי באחיזת המפרט והסליידר. כמו שניתן לראות בוידאו שכאן,
לסד של יד ימין מחובר מפרט, ולסד של יד שמאל מחובר סליידר המתאים לסוג הגיטרה הזו. בהמשך, ללירון קיבל גם שולחן מותאם לכיסא שלו, עם הגבהה שמחזיקה את הגיטרה בזווית הרצויה. הוא וטל לייבוביץ', חבר יקר, היו עסוקים בחיבור הגיטרה למגבר, בדקו את המפרט - כשני אנשים מנוסים הרגילים לעבוד יחד ומכוונים איזה סט. הלבשתי ללירון את הסדים והתיישבתי קרוב אליהם, והתבוננתי כשלירון ניגן בגיטרה שלו בפעם הראשונה מזה 7 שנים (מאז התאונה) מהנהנים זה לזה ומגניבים חיוך. לירון וטל היו עסוקים בבדיקות, וזה היה מצויין כי יכולתי לקחת את הרגע לעצמי ולהתרגש בשקט. זה היה אחד הרגעים המהווים את התמצית של העבודה שלי.
לאחר מכן, חזרתי לסטודיו כסית כדי לערוך את התיקונים ואלו הסדים הסופיים:
הייתי אומרת שהרגע הזה שישבתי איתם היה הרגע המרגש בפרויקט, אם לירון לא היה שולח לי מייל לאחר מכן שבו הוא מנגן יחד עם הלהקה שלו, הפיל הכחול. ישבתי בסטודיו ולחצתי "נגן". בהמשך הדרך ועד היום, כל פעם שקצת קשה, אני חוזרת לרגע הזה, בו אני שומעת את קטע הנגינה המהמם שלירון שלח לי במייל. אני חושבת שכל מי שמכיר את לירון יכול לומר שהוא אחד האנשים היותר מרגשים, מדהימים ומוכשרים שיש. והרגע ההוא נותן לי את כל הכוח וההשראה שאני צריכה כדי להמשיך.
בסיום לימודיי העיצוב, לפני חמש שנים, זו עוד הייתה התקופה שכמעט אף אחד לא התעסק באופן ממוקד בעיצוב מוצרים ופתרונות עבור אנשים עם מוגבלויות. כאשר שאלתי את המעצבים הוותיקים מה קורה עם התחום הזה בארץ, הם ענו לי, בקצרה "עזבי, חבל עליך." או באריכות: זה תחום שאף מעצב לא רוצה להיכנס אליו, הוא לא קיים בארץ, לכי לעשות עיצוב רפואי – זה יהיה לך הרבה יותר פשוט. אף אחד לא עושה רק את זה, אי אפשר להתפרנס מזה וזה קשה מידי. בשנה הראשונה ללימודים המרצים של קראו לי מרדנית, הרבה פעמים בכעס, ואני לא הבנתי על מה הם מדברים. חשבתי שזה טבעי לגמרי ללכת נגד הזרם, לא להיות כמו כולם. לחפש מה לא עשו לפניי, לרצות להביא בשורה חדשה. לכן, כשאמרו לי לא להתמקצע רק בעיצוב לנכים, כנראה שזה היה בדיוק מה שהייתי צריכה לשמוע. זה לא היה מיידי, אבל בסופו של דבר האתגר ריגש אותי ועשיתי בדיוק ההיפך מעצתם.
היום יש הרבה מאוד גופים ומקומות שמבינים את הפוטנציאל הטמון בתחום הזה, הן מבחינה כלכלית והם מבחינת האפקט שהם יוצרים. יש אנשים שיאמרו שגופים נכנסים לנושא רק בשביל המוניטין, אך האמת הפשוטה כפי שאני חווה כבר חמש שנים, היא שאנשים פשוט עושים מה שמרגש אותם. הנושא עמוס הרגשות הזה, הבכי והצחוק, החוויה והרצון לסייע, מוציא מאנשים את כל התכונות הטובות שבהם, הם מוצאים סיבה לנוע ולמצות את היכולות המקצועיות והאנושיות שלהם.
דוגמא מצוינת ורלוונטית לכך היא האקתון שהתקיים לפני שבוע, בין ה 27-28.3.15 בתל אביב: ההאקתון הראשון בעולם לטכנולוגיה מוזיקלית עבור צרכים מיוחדים – דיסקוטק. הוא הופק כשיתוף פעולה בין מתן ברקוביץ, מפתח טכנולוגיה מוזיקלית זוכה פרסים ומייסד Shift, לבין רועי טל, סמנכ"ל IMAGINE- עמותה להעצמה מוזיקלית עבור צרכים מיוחדים. במרכז האירוע היו ארבעה מוזיקאים עם אתגרים שונים ואיתם קבוצות של מומחים משלל תחומים.
לצערי לא יכלתי להשתתף, אך ממה שהבנתי זה היה אירוע באוירה מחשמלת.
ביקשתי מחברים שהקימו והשתתפו באירוע לספר לי על תחושה או הבנה שהם קיבלו באירוע והם ענו:
מתן ברקוביץ, מייסד Shift, מפתח טכנולוגיה מוזיקלית וממארגני האירוע, השיב:
חיבור בין הראש והלב, בין איש לרעהו ובין כוונה ועשייה. היכולת הלא תאמן שהגענו אליה, כבני אדם, להגשים כמעט כל מה שנעז לחלום, והשקט המסוים מאוד ששמלא אותך כשאתה שקוע כולך במשהו גדול ממך.
רועי טל, אשר הוזכר לפני כן בכתבה כמוזיקאי שהכרתי ב TOM, הקים מאז את עמותת IMAGINE – העצמה במוזיקה, בה הוא מתפקד כסמנכ"ל ומנהל אומנותי, ויחד עם מתן יזם את ההאקתון, אומר: הבנתי שלכל אחד מגיעה הזכות להיות מוזיקאי, מתוך מקום של עוצמה, זכות ולא חסד!
שירלי ווינר, מייסדת ומנכ״לית עמותת IMAGINE להעצמה במוזיקה , מציינת כי על מנת להגיע לפתרון הטוב ביותר חשוב ליצר צוות שבא מעולמות תוכן שונים.
מאיה אטשטיין, מעצבת מוצר, אומרת כי לעיצוב מוצר יש משמעות אמיתית שבאה לידי ביטוי כאשר הפיתוח והעיצוב נכונים, ומכך משפיעים באמת על איכות החיים של בן אדם ופותחים לו עולם חדש,
ומוסיפה כי מוזיקה היא כוח מרפא העולה על כל מגבלה.
אורי גורדון, יזם הייטק, מספר שחימם את הלב לראות איך במאמץ קטן אך מרוכז של הצוותים המוכשרים נפתחות לאנשים עם המוגבלויות שעבדנו איתם אפשרויות חדשות של יצירה והתבטאות.
חנוך בר ניצן, מעצב תעשייתי ומרצה לעיצוב, מבין כי כאשר משקיעים מאמץ מרוכז, המטרה חשובה והמשתתפים מאמינים בה, ניתן להגיע להישגים ופתרונות במהירות, להשפיע ולקדם מענה לעשרות אלפים ואולי אף יותר אנשים עם מוגבלות דומה.
וארז סיימון, מנהל מוצרים טכנולוגיים בהייטק וסטודנט לתואר שני בעיצוב תעשייתי מסכם, כי עיצוב והנגשת טכנולוגיה לאנשים בודדים יכול להשפיע על החברה כולה.
אני מתבוננת באנשים שמצטרפים לדרך הזו ומתמלאת באושר, שמחה למצוא כל כך הרבה אנשים שהיו אמיצים מספיק כדי ללכת אחרי הלב וגילו שזה משתלם.
אומרים שהעולם הוא מקום הרוס, אכזרי, לא הוגן, ואני אומרת: העולם הוא מקום נפלא ומלא באוצרות טבע מדהימים ואנשים טובים, לכן שווה להגן עליו ולהשתפר יחד איתו. אני מאמינה שלכל פעולה שאנחנו עושים יש כוח החוזר ומשפיע בסופו של דבר על החיים שלנו, והעשיה הטובה באה ממקום של העצמה ואהבה ולא מתוך הצורך לתקן.
עצה שלי? חיים רק פעם אחת, תעשו מה שמרגש אתכם.
*מרתון, בהקשר הזה, הוא אירוע של כמה ימים ויצירה אנטנסיבית של פתרונות חדשים.
*האקתון - שלוב של המילים האקרים (אנשי מחשבים) ומרתון
*מייקאתון - שילוב של המילים מייקרים (יוצרים) ומרתון
*TOM - ראשי תיבות של תיקון-עולם-מייקאתון - מרתון של 72 שעות ליצירת עולם טוב יותר, ע"י עיצוב פתרונות לאכולוסיות מיוחדות.
קישורים:
תום - Tomtlv.org
דיסקוטק - http://dis-co-tech.com
Http://imagine.org.il - IMAGINE (אימג'ין העצמה במוזיקה - רועי טל ושירלי ווינר)
שיפט - http://HowToShift.com
מתן ברקוביץ' - http://MatanB.com
לירון אטיה - www.facebook.com/LookAndListenPro
פראח ג'ובראן - www.tretone.com